אילו שאלות לשאול ילד/ה שכבר מדבר/ת — בלי "לשתול" תשובות

ילדים צעירים רוצים לרצות את המבוגרים סביבם, ולכן הם רגישים מאוד לאופן שבו שואלים אותם. שאלה מכוונת ("נכון שהגננת הרביצה?") עלולה לגרום לילד/ה להסכים גם כשזה לא קרה, ואף לפגוע בבירור מקצועי בהמשך. המטרה היא שיחה רגועה ופתוחה, שנותנת לילד/ה לספר בקצב שלו/ה.

עקרונות לשיחה טובה

• בחרו רגע רגוע — בדרך לגן, באמבטיה או לפני השינה — ולא חקירה ליד השולחן.
• שאלו שאלות פתוחות, לא שאלות של "כן/לא".
• הקשיבו בלי להיבהל בקול. תגובה מבוהלת עלולה לגרום לילד/ה להיסגר.
• אל תחזרו על אותה שאלה שוב ושוב — זה עלול "ללמד" תשובה.
• קבלו את מה שנאמר ברצינות, ותנו לילד/ה להרגיש שמאמינים לו/ה.

שאלות פתוחות שאפשר לשאול

• "מה הכי כיף לך בגן? ומה הכי פחות כיף?"
• "ספר/י לי על היום שלך בגן — מה עשיתם?"
• "מי הגננות והמטפלות? עם מי הכי נעים לך? יש מישהו/י שפחות?"
• "מה קורה בזמן האוכל, השינה או ההחלפה?"
• "יש משהו בגן שגורם לך להרגיש לא טוב או קצת מפחיד?"

ניסוחים שעדיף להימנע מהם

• שאלות מכוונות שכבר "מכניסות" את התשובה: "הגננת צעקה עלייך, נכון?"
• לחץ, שכנוע או הבטחת פרס תמורת תשובה.
• טון של חקירה, או המון שאלות ברצף.

אם הילד/ה מספר/ת משהו מדאיג

הישארו רגועים, הודו לו/ה על השיתוף, ואל תתחילו לחקור לעומק. רשמו לעצמכם את מה שנאמר, במילים של הילד/ה עצמו/ה, וסמנו מתי — זה יעזור לגורם המקצועי בהמשך. תשאול חוזר על ידי מבוגרים עלול לשבש את הזיכרון של הילד/ה ולפגוע בבירור, ולכן את השאלות המפורטות עדיף להשאיר לאנשי מקצוע מיומנים.

אם עולה חשש ממשי — פנו לגורמי המקצוע והרשויות. במדריך "עלה חשד — מה עושים" תמצאו את הצעדים המעשיים, ובמדריך קווי הסיוע את הפרטים למי לפנות.